צוות התיאטרון


אורי וידיסלבסקי


מנהל אמנותי. הגעתי לתיאטרון דימונה בתחילת 2016. הגעתי על מנת לייצר שינוי ביחס שבין התיאטרון לעיר ,לקהילה.
בעיני לנטוע "תיאטרון" כמנהג הנטיעות ,בלב ליבה של דימונה זאת הצהרה פוליטית מהזן העמוק והנכון של הפוליטיקה .
זאת הפוליטיקה שאמורה לעבוד לטובת האזרח ,להניע אותו, לגרום לו לשינוי, להשתנות בעצמה ,לחולל ולהתחולל תוך כדי ריקוד אינסופי.
מאז שהגעתי אני מנסה לכוון את התיאטרון לשלוח יד ולגעת בכל דבר שאמנות התיאטרון יכולה לגעת .
קשה מאד למדוד מידת השפעה ,או מידת שינוי, אבל קל מאד להניח לדברים כמות שהם ולא לנסות לשנות או להשפיע. קל מאד פשוט לא לעשות ולהסתגר.
בסופו של דבר במצבה של הציונות היום נושא שכל כך הרבה אנשים ,עיתונאים,חוקרים ופוליטיקאים עוסקים בו יש נושא אחד ,תחום אחד , שעליו אין חילוקי דעות : השינוי המיוחל יגיע בסופו של דבר מחינוך .
אז בחרתי לעסוק בחינוך ,לא זה "החינוך מחדש" ולא זה "החינוך ל…" אלא זה ש"מפגיש אותנו זה עם זה" ,ש"מפגיש אותנו עם עצמנו " בשאלה ,לאן אנחנו הולכים? והאם טוב המקום שאנחנו הולכים אליו?, זה שמאפשר לתושבי הקהילה שלי תושבי העיר דימונה לזהות את עצמם ביצירות האמנות שעולות כאן בתיאטרון ולא להתמודד בכאלה רחוקות רחוקות שמתרחשות באיזורים ובמקומות אחרים .
תפיסת התרבות של מדינת ישראל לאורך שנים "שפכה" את התרבות מכיוון אחד בלבד מן המרכז לשוליים . וכך התרגלו כולם לחיות ולהבין שהנושאים נבחרים במרכז,שמה שנכון או לא נכון להתעסק בו נבחר במרכז, למדנו לזהות את עצמנו בתוך היצירות שנוצרו במרכז. וכו' .
במידה רבה הדבר טבעי ונכון אך אם במשל האניה אנחנו עוסקים שגופה ותרניה הם המרכז והיא שטה לה להנאתה קדימה שוצפת ורוגשת הרי שמפרשיה חייבים להיות מעוגנים חזק חזק לאותם חלקים שרחוקים ממרכזה וללא תמיכתם ,ואיזונם היא תתטבע ותישקע במצולות .
אנחנו משתדלים להתעסק באמנות שלנו ברצינות תהומית ,במקצועיות גבוהה כי שוב אני מאמין שהקהילה שלי מזהה איכות ואוהבת שמדברים אליה בשפה גבוהה שנותנת לה הרבה הרבה קרדיט.
אנחנו בסופו של דבר מאמינים ביצירה מקורית ומקומית מכל הסיבות שפרטתי לעיל ,אנחנו מנסים להרחיב את מושג "הסיפור הדימונאי" ולספר אותו ולחפור בו ולהתאימו לתקופה שאנחנו חיים .
השנים הקרובות ידברו ויעידו אם אכן תיאטרון דימונה פרץ אל העיר, האם התיאטרון יצר שינוי ביחס התושבים לצרוך תרבות ,ואם כן האם הם מזהים את עצמם בתוכה ולומדים להבין שזאת תפקידה של האמנות להיות איתך ואיתה ביחד ולחוד תוך ריקוד אחד ושילוב ידיים וכך להתקדם קדימה.


ניקו ציבולבסקי


מעצב תאורה, מעצב הקרנות ווידאו ומעצב גרפי בנשמה, מנהל טכני של התיאטרון. אוהב את המתמטיקה והנוסחאות בכל עבודה ופרוייקט שנגלים לפניי. התפקידים בתיאטרון מציבים בפניי אתגרים ומשימות חדשות בכל פעם איך לחדש, לשפר ולהוביל את התיאטרון לחזית.
המשפט המלווה אותי בחיי היום יום הוא "אני מי שאני ומי שאני צריך להיות" מספרו של אנטואן דה סנט אכזופרי – הנסיך הקטן. שאומר שאין מה לקוות ולרצות להיות מישהו אחר, אתה זה אתה, ואתה מי שאתה צריך להיות, אתה הוא החלק בתוך העולם הזה שתפקידו לשנות, להשאיר חותם, להניע הליכים שיהוו את דריסת הרגל שלך בעולם הזה.


ויאולה כרמלי


מנכ"לית תיאטרון דימונה. בוגרת BA באומנות התיאטרון בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב.
בוגרת MBA במגמה למנהיגות חברתית בשיתוף קרן מנדל באוניברסיטת בן גוריון.
בשנה הנוכחית צוות התיאטרון ממשיך לעבוד על הפקות מקור מקצועיות ומקוריות לצד עבודה במועדוניות העיר ועם הקהילה. כמו כן התיאטרון אחראי על הפקת פסטיבלים, אירועי תרבות ויוזמות נוספות , במטרה לקדם יצירה רב גונית מקצועית ואיכותית. התיאטרון מהווה מסגרת ועונה על צורך בסיסי לכל הקהלים. התיאטרון מעודד מחזאות מקורית של חברי/ות האנסמבל, תוך טיפוח הדור הצעיר של יוצרים ופרפורמרים שוחרי תיאטרון.
אנו נמצאים בעיצומה של מהפכת תרבות בדרום והנני גאה לקחת בה חלק.
עליתי לארץ מאוזבקיסטן, טשקנט, בשנת 1990, העלייה הגדולה. גרתי בקרית אונו, גבעת שמואל, עפולה, הוד השרון, רעננה, תל אביב, צור יצחק ולפני שנתיים וחצי משפחתי ואני החלטנו לעבור לדרום.
הגשמנו חלום והגענו לנגב וכמו שבן גוריון אמר "הנגב הוא המקום שבו נולדה האומה העברית".
המעבר הזה היה התחלה חדשה עבורי במקום שלא הכרתי, התחלה שדרשה ממני ללמוד מחדש.
אני מאמינה: שהמדבר הוא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שיש להפנות לנגב את מירב ומיטב הכוחות של אומנות התיאטרון ואמנות בכלל. אני מאמינה שתרבות היא מפתח לחברה חזקה, שאפתנית ואינטליגנטית. לכל אחד יש את הזכות לרכוש הון תרבותי מגוון. התרבות צריכה להיות בעדיפות גבוהה ולה מקום ראוי והולם בחיי היומיום שלנו.
התיאטרון שותף לשינוי תרבותי אמיתי בעיר דימונה והסביבה כולה.


שחקני האנסמבל


קובי ילוז


יליד דימונה ושחקן מלידה, הצטרף לאנסמבל בשנה האחרונה ועבורו לגור בדימונה ולעבוד בה כשחקן זה שילוב מנצח. בוגר בית הספר למשחק "גודמן" בבאר שבע, מדריך ומורה לתיאטרון. השתתף בכיתת אמן בפנטומימה בהנחיית גנאדי בביצקי, למד ליצור מסכות "קומדיה דל-ארטה" בהדרכת פייר טוביאנה.
שיחק בהצגות תיאטרון: "הארנב ממושי", "החייזר המוזר" , "גברת אפילפסיה", "הטייס מן העבר", "תרנגול כפרות"/ תיאטרון הקיבוץ, "קן-הקוקיה"/ תיאטרון ב"ש, "נסיבה לחביבה"/תיאטרון מרוקאי מאת ובהשתתפות אבנר דן.


נצנת זננך מקונן


שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע! בוגרת האקדמיה למחול של נדין בומר בוגרת תיאטרון צה"ל, את כישרון המשחק טיפחה במכללת סמינר הקיבוצים. נצנת בעלת תואר ראשון בבימוי והוראת התיאטרון. זוכת מקום 1 בתחרות מונולוגים של מכללת סמינר הקיבוצים, מלגות לימודים מקרן שרת וקרן המלגות אוהלה הלוי ותחרויות השירה. גם שימשה כשופטת בהם לאחר סיום הלימודים. כוראוגרפית לריקודים סלוניים ולטיניים, לימדה מחול כ6 שנים במכללה. עשתה את כוריאוגרפיה לאופרה בגרוש/ ברכט.
שיחקה בהצגות תיאטרון: "איש חסיד היה" תיאטרון חיפה והבימה,/ "גזע" דיוד מאמט, תיאטרון חיפה,/ "בת מלך" תיאטרון חיפה/"ילדת הקשת בענן" תיאטרון גושן ותיאטרון הקיבוץ/ והצגות הבית בתיאטרון דימונה.
קולנוע, טלוויזיה : "אפס ביחסי אנוש" , טליה לאבי, /"קיץ 89", אסתי אלמו, "תנוחי"/ שירלי שטרן,/ "שולחן לשישה" / אייל סלע, "זגורי אימפריה" / מאור זגורי, /"מלאך של אמא" אייל סלע,/עלמוורק מרשה "מעברים.


חנית כהן מור יוסף


היא שחקנית ומחזאית. והינה השחקנית הותיקה באנסמבל התיאטרון. גדלה והתחנכה בעיר דימונה. בוגרת בית הספר למשחק ואמנויות הבמה בנגב ע"ש "גודמן". זוכת מקום ראשון בתחרות מונולוגים חברתיים. בלימודים השתתפה בפרויקט מצטיינים בהצגה "שיינדלה" בתפקיד שיינדלה".
כמו כן למדה משחק מול מצלמה בהנחייתם של שלומי אלקבץ וטל עדן.
השתתפה בפרוייקט במאים צעירים ב"גודמן".
שיחקה בהצגות תיאטרון דימונה: "ילד הכרובית", גירסת הבמאי", "דונליאלה", "רילשנשיט" , "בקופסאות הבטון", "בוקר טוב אליהו", "הנסיך הקטן" , "שק שינה",ו "אישה.נשר.ילד" שאותו גם כתבה.


שחקנים המשתתפים בהצגות התיאטרון


אבי גולומב



ברק שרון



נדב סגל